מתי דימום כבד או חריג באמת דורש ביופסיה?

הסף תלוי מאוד בגיל שלך ובדפוס הספציפי, לא רק בכמה הדימום כבד.

ההנחיה ממליצה על דגימת רקמה מרירית הרחם לדימום חריג אצל נשים מעל גיל 45, ואצל נשים צעירות יותר עם גורמי סיכון כמו היסטוריה של חשיפה לאסטרוגן לא מאוזן, טיפול תרופתי שנכשל, או דימום חריג מתמשך. באמת מרגיע לדעת שאצל נשים לפני גיל המעבר, סיכון הסרטן בפועל מדימום חריג נמוך באופן כללי, וניתוח מצטבר אחד הגיע למסקנה שנשים לפני גיל המעבר עם מחזורים כבדים או דימום בין מחזורים לרוב לא צריכות ביופסיה כצעד ראשון, ניהול תרופתי קונבנציונלי כצעד ראשון בדרך כלל מתאים, כשביופסיה שמורה לכישלונות טיפול, דימום בין מחזורים, או גיל מבוגר יותר. החריג המוחלט היחיד הוא דימום אחרי 12 חודשים בלי מחזור, שתמיד נבדק בלי קשר לגיל.

מה חשוב לדעת על התשובה

המתח הוא בין הימנעות מבדיקה מיותרת אצל הרבה נשים לפני גיל המעבר שהסיכון האמיתי שלהן לסרטן נמוך מאוד, לבין אי-פספוס הקבוצה הקטנה יותר שהגיל, גורמי הסיכון, או דפוס הדימום שלה באמת מצדיקים ביופסיה.

מה נמצא במחקרים ועל איזה מקור כל ממצא נשען

ההנחיה ממליצה על דגימת רקמה מרירית הרחם אצל נשים עם דימום רחמי חריג שהן מעל גיל 45, ואצל נשים צעירות יותר עם היסטוריה של חשיפה לאסטרוגן לא מאוזן כמו השמנה או תסמונת שחלות פוליציסטיות, כישלון ניהול תרופתי, או דימום רחמי חריג מתמשך.

A [1]

אצל נשים לפני גיל המעבר עם דימום רחמי חריג, הסיכון המצטבר לסרטן רירית הרחם הוא 0.33% (רווח בר-סמך 95% של 0.23-0.48%), משתנה לפי דפוס, 0.11% עם דימום וסתי כבד לעומת 0.52% עם דימום בין מחזורים; הסיכון המשולב לסרטן או היפרפלזיה עם אטיפיה הוא 1.31%. המחברים הגיעו למסקנה שנשים לפני גיל המעבר עם מחזורים כבדים או דימום בין מחזורים לרוב לא זקוקות לביופסיה כצעד ראשון, עם ניהול תרופתי קונבנציונלי שמנוסה קודם.

A [2]

בירור היסטרוסקופיה במרפאת חוץ מומלץ כאשר ההיסטוריה של הדימום של האישה מרמזת על פוליפים תת-ריריים, שרירנים, או פתולוגיה של רירית הרחם, כולל דימום מתמשך בין מחזורים או גורמי סיכון לפתולוגיה של רירית הרחם.

A [3]

דימום אחרי 12 חודשי הפסקת מחזור נושא סיכון מצטבר של 9% לסרטן רירית הרחם ותמיד נבדק, מכיוון ש-91% מסרטני רירית הרחם מופיעים בדרך הזו.

A [4]

איפה המחלוקת האמיתית

כל עמדה מוצגת עם המקורות שלה. עמדה שמופיעה כאן היא לא בהכרח העמדה המקובלת.

נגד בדיקת יתר

הניתוח המצטבר של סיכון דימום לפני גיל המעבר

עם סיכון מצטבר לסרטן מתחת ל-0.4% בדימום חריג לפני גיל המעבר, ונמוך אף יותר בדימום כבד לבדו, ביופסיה שגרתית לכל אישה לפני גיל המעבר עם מחזורים כבדים או לא סדירים תעביר הרבה נשים דרך בדיקה פולשנית עם תפוקה נמוכה מאוד; צריך לנסות קודם ניהול קונבנציונלי.

A [2]

להשתמש בגיל ובדפוס כשער האמיתי

הנחיית הביופסיה עצמה

גיל מעל 45, גורמי סיכון של חשיפה לאסטרוגן לא מאוזן, כישלון טיפול, ודימום מתמשך בין מחזורים מעלים משמעותית את הסיכויים למצוא משהו אמיתי, וזו הסיבה שההנחיה משתמשת בקריטריונים הספציפיים האלה במקום המלצה גורפת לכל כיוון.

A [1]

מה יכריע: זה מוצג כהנחיה קלינית מבוססת ולא שאלה פתוחה, הפתרון הוא יישום הקריטריונים הספציפיים של גיל וגורמי סיכון במקום ברירת מחדל לקצה אחד.

מה באמת מסתתר כאן

גילוי שרירן באולטרסאונד מסביר את הדימום, או שביופסיה עדיין חשובה בנפרד? לרוב הנשים שמתקרבות לגיל 50 יש שרירנים ורובם מקריים, כך שנוכחות שרירן בפני עצמה לא קובעת אם צריך ביופסיה או לא.

שאלות לרופאה

בהתחשב בגיל שלי ובדפוס הדימום שלי, אני עומדת בקריטריונים שבהם ביופסיה מומלצת?
כדאי לנסות קודם ניהול תרופתי, או לגשת ישר לביופסיה?
איזה ממצא ספציפי ישנה את ההמלצה שלך מצפייה לביופסיה?
אם דפוס הדימום שלי משתנה בהמשך, באיזה שלב כדאי לחזור לזה?

שאלות שעוד אין עליהן תשובה

האם סיכון סרטן רירית הרחם אצל נשים עם דימום חריג באמת קופץ בחדות ממש בגיל 45, או שהסיכון עולה בהדרגה עם הגיל, מה שהופך את הסף הספציפי בהנחיה ליותר עניין של שיקול דעת מעשי מאשר נקודת מפנה ביולוגית חדה?

עדיין לא נחקר ישירות

העדר מחקר לא הופך את זה לממצא. זה לא מוכיח שזה לא עובד, וגם לא שזה עובד. זה אומר שעדיין לא בדקו.

מה ידוע: גיל מעל 45 משמש כסף מבצעי להמלצה על ביופסיה, וסיכון סרטן מצטבר עם דימום חריג לפני גיל המעבר משתנה משמעותית לפי דפוס הדימום, אבל החומר הזה לא כולל מחקר שממפה סיכון סרטן מול גיל כמשתנה רציף כדי לבדוק אם 45 באמת מסמן נקודת מפנה אמיתית.

מה היה בודק את זה: מחקר שמדגם סיכון סרטן רירית הרחם מול גיל כמשתנה רציף אצל נשים עם דימום חריג, כדי לראות אם הסיכון משתנה בחדות סביב 45 או עולה בצורה חלקה.

אצל הרבה נשים לפני גיל המעבר שנאמר להן לנסות ניהול תרופתי לפני ביופסיה, כמה פעמים הצעד השמרני הזה מעכב אבחנה שביופסיה הייתה תופסת מוקדם יותר?

עדיין לא נחקר ישירות

העדר מחקר לא הופך את זה לממצא. זה לא מוכיח שזה לא עובד, וגם לא שזה עובד. זה אומר שעדיין לא בדקו.

מה ידוע: הניתוח המצטבר שתומך בגישה שמרנית ראשונה מצא סיכון משולב של כ-1.3 אחוז לסרטן או היפרפלזיה עם אטיפיה בדימום חריג לפני גיל המעבר, והגיע למסקנה שביופסיה נדרשת לעתים רחוקות כצעד ראשון, אבל החומר הזה לא כולל מחקר שמודד עיכוב אבחוני ספציפית בקבוצה הקטנה שכן מתברר שיש לה פתולוגיה שביופסיה הייתה תופסת.

מה היה בודק את זה: מחקר שעוקב אחרי זמן עד אבחנה אצל נשים שנוהלו באופן שמרני קודם ואחר כך התגלתה אצלן פתולוגיה של רירית הרחם, בהשוואה לאלה שעברו ביופסיה מיד.

מקורות

1.Practice bulletin no. 128: diagnosis of abnormal uterine bleeding in reproductive-aged women.ACOG Practice Bulletin 128, Obstet Gynecol 2012;120(1):197-206 · סקירה שיטתית או הנחיה
2.Premenopausal abnormal uterine bleeding and risk of endometrial cancer.Pennant ME et al., BJOG 2017;124(3):404-411 · סקירה שיטתית או הנחיה
3.NICE NG88, Heavy menstrual bleeding: assessment and managementסקירה שיטתית או הנחיה
4.Association of Endometrial Cancer Risk With Postmenopausal Bleeding in Women: A Systematic Review and Meta-analysis.Clarke MA et al., JAMA Intern Med 2018;178(9):1210-1222 · סקירה שיטתית או הנחיה

האות מדרגת את סוג המחקר שמאחורי התשובה, לא את התשובה עצמה.

תוכן כללי שמבוסס על מחקרים ומקורות פומביים בלבד. הוא לא ייעוץ רפואי ולא אבחון אישי, ואינו מחליף שיחה עם הרופאה שלך. Peritale הוא מוצר לאיזון ולאיכות חיים, לא מכשיר רפואי, והוא לא בא לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע שום מחלה. בכל שאלה רפואית פני לרופאה או לאיש מקצוע מוסמך.

את לא מדמיינת. משהו בגוף שלך באמת השתנה.

המיפוי מראה לך שמה שאת מרגישה אמיתי ושווה התייחסות, כדי שתוכלי לדרוש את הטיפול שמגיע לך ולעקוב אחרי דפוס המעבר ההורמונלי שלך צעד אחר צעד.

התחילי מיפוי ←

המיפוי הראשון שלך עלינו. בלי כרטיס אשראי. הכל מהטלפון.

שאלות קרובות

יש לך שאלה אחרת? שאלי בצ'אט