לא, תגובה חיובית לתרופה ממריצה היא לא אישור אבחוני להפרעת קשב.
בניסויים מבוקרים, טיפול ממריץ שיפר תפקוד ניהולי סובייקטיבי וזיכרון אובייקטיבי אצל נשים בפרימנופאוזה ובפוסט-מנופאוזה מוקדמת, שסוננו במיוחד כדי לשלול הפרעת קשב לכל החיים. תרופות מסוג אמפטמין משפרות קשב אצל רוב האנשים, לא רק אצל מי שיש לו הפרעת קשב, אז הרגשת חדות עם תרופה ממריצה אומרת שהתרופה עובדת על מעגלי הקשב במוח באופן כללי, לא שאת עומדת בקריטריונים לאבחנה של הפרעת קשב. זו הבחנה חשובה, כי היא אומרת שתגובה טובה לתרופה לא יכולה לשמש כהוכחה, בפני עצמה, לא בעד ולא נגד אבחנה של הפרעת קשב, זה חייב להיקבע דרך הערכה מלאה.
אין באמת חילוקי דעות בין מומחים על השאלה אם תגובה לתרופה ממריצה מאשרת הפרעת קשב, הראיות מתייחסות לזה כדבר מוסכם, אבל המתח המעשי הוא שאנשים נוטים להסיק לאחור מכך שהתרופה עבדה, למסקנה שבטח הייתה להם הפרעת קשב, וההיגיון הזה מוגדר במפורש כשגוי.
מה נמצא במחקרים ועל איזה מקור כל ממצא נשען
בניסוי אקראי קטן עם עיצוב מוצלב, לישדקספאמפטמין (Lisdexamfetamine) במינון 40-60 מ״ג ליום שיפר תפקוד ניהולי סובייקטיבי וזיכרון מילולי מושהה אצל 32 נשים בריאות בפרימנופאוזה ובפוסט-מנופאוזה מוקדמת עם קשיי תפקוד ניהולי חדשים, כאשר הפרעת קשב לכל החיים הייתה קריטריון להדרה; לחץ הדם ודופק הלב עלו במידה מתונה.
מחקר הדמיה בהמשך (14 נשים) מצא שלישדקספאמפטמין הגביר פעילות באינסולה ובקליפת המוח הקדם-מצחית, והפחית גלוטמט וגלוטמין בקליפת המוח הקדם-מצחית, אצל נשים בגיל המעבר עם קשיי תפקוד ניהולי שלא היו להן הפרעת קשב.
איפה המחלוקת האמיתית
כל עמדה מוצגת עם המקורות שלה. עמדה שמופיעה כאן היא לא בהכרח העמדה המקובלת.
תגובה היא לא אבחונית
עדות הניסויים והחוקרים שתכננו אותם כדי לשלול הפרעת קשב
מכיוון שהניסויים שללו במכוון נשים עם הפרעת קשב לכל החיים, והתרופה עדיין עבדה על התלונות הניהוליות שלהן, אי אפשר להשתמש בהשפעת התרופה על הקשב כדי לאבחן הפרעת קשב באופן רטרואקטיבי.
המשיכה הנגדית מהחוויה בפועל
נשים שחוות הקלה אמיתית
ההרגשה של אישה שתרופה עזרה לתפקוד שלה היא עדות אמיתית לתסמין שניתן לטיפול, גם אם זה לא פותר את שאלת האבחנה, וזו סיבה לפנות להערכה מלאה, לא לפטור את החוויה.
מה יכריע: מחקרים שמשווים ישירות תגובה לטיפול בין נשים עם הפרעת קשב מאובחנת מהילדות ונשים עם תלונות תפקוד ניהולי חדשות בגיל המעבר, שכן כאלה לא קיימים כרגע.
מה באמת מסתתר כאן
- טיפול הורמונלי עובד טוב כמו ממריצים על אותן תלונות תפקוד ניהולי אצל נשים בלי הפרעת קשב, לא הושווה ישירות בניסויים.
- המינון הנדרש של ממריצים משתנה לאורך המעבר, מעולם לא נבדק בניסוי.
שאלות לרופאה
- אפשר להשלים הערכה מלאה של הפרעת קשב, כולל היסטוריה ילדותית, במקום להסתמך על איך שאני מגיבה לניסיון עם תרופה?
- מה בעצם מטופל כאן, תלונת תפקוד ניהולי כללית של המעבר ההורמונלי, או אבחנה פורמלית של הפרעת קשב?
- מה השיקולים הקרדיווסקולריים של ניסיון עם ממריץ במקרה שלי ספציפית?
שאלות שעוד אין עליהן תשובה
האם דרישות המינון של ממריצים באמת משתנות לאורך המחזור החודשי והפרימנופאוזה, או שזו רק הרגשה?
עדיין לא נחקר ישירותהעדר מחקר לא הופך את זה לממצא. זה לא מוכיח שזה לא עובד, וגם לא שזה עובד. זה אומר שעדיין לא בדקו.
מה ידוע: חלק מהנשים מדווחות על ירידה ביעילות פסיכוסטימולנטית בשלב הלוטאלי המאוחר, ומחקרי מעבדה קטנים מצאו שהתגובה הסובייקטיבית של נשים לאמפטמין השתנתה לפי שלב המחזור והתאמה לרמות אסטרדיול ופרוגסטרון, אבל אף ניסוי מינון לא בדק התאמת מינון ממריץ לאורך המחזור או המעבר ההורמונלי.
מה היה בודק את זה: ניסוי מינון אקראי שמתאים מינון ממריץ לפי שלב הורמונלי ובודק אם השליטה בתסמינים משתנה בהתאם.
האם טיפול הורמונלי יעבוד טוב כמו ממריץ על אותן תלונות תפקוד ניהולי חדשות אצל נשים בלי הפרעת קשב?
עדיין לא נחקר ישירותהעדר מחקר לא הופך את זה לממצא. זה לא מוכיח שזה לא עובד, וגם לא שזה עובד. זה אומר שעדיין לא בדקו.
מה ידוע: ניסויים הראו שממריץ משפר תפקוד ניהולי אצל נשים בגיל המעבר בלי הפרעת קשב, אבל הניסויים האלה לא השוו את הממריץ מול טיפול הורמונלי, ולא בדקו את שניהם יחד.
מה היה בודק את זה: ניסוי אקראי ישיר שמשווה טיפול ממריץ, טיפול הורמונלי, ושילוב ביניהם, לתלונות תפקוד ניהולי חדשות בגיל המעבר.
אם ממריצים משפרים קשב אצל רוב האנשים בלי קשר לאבחנה, מה באמת יבדיל בין אישה עם הפרעת קשב אמיתית לאישה בלעדיה, ברגע שתגובה לתרופה יורדת מהשולחן כעדות?
נחקר חלקיתמה ידוע: תגובה לממריץ לא יכולה לשמש כאישור להפרעת קשב, כי ניסויים ששללו במפורש הפרעת קשב לכל החיים עדיין הראו שיפור. ההנחיה הנוכחית בתחום קובעת שהראיות לטיפול ממריץ ולא-ממריץ מוגבלות, בלי ניסויים אקראיים ייעודיים לנשים בפרימנופאוזה או בפוסט-מנופאוזה, ושהפרקטיקה נשענת על הסכמה והסקה ולא על מסלול אבחוני מאומת.
מה היה בודק את זה: מחקר שמשווה בין תוצאות של הערכה מובנית להופעה בילדות לבין תגובה לטיפול, באותה קבוצת נשים, כדי לראות איזו שיטה מנבאת טוב יותר תוצאות בעולם האמיתי.
מקורות
- 1.New onset executive function difficulties at menopause: a possible role for lisdexamfetamine.Epperson CN et al., Psychopharmacology (Berl) 2015;232(16):3091-3100 · ניסוי אקראי
- 2.Lisdexamfetamine Effects on Executive Activation and Neurochemistry in Menopausal Women with Executive Function Difficulties.Shanmugan S et al., Neuropsychopharmacology 2017;42(2):437-445 · מחקר השוואתי או קטן
- 3.Treating new-onset cognitive complaints after risk-reducing salpingo-oophorectomy: A randomized controlled crossover trial of lisdexamfetamine.Metcalf CA et al., Gynecol Oncol 2024;190:62-69 · ניסוי אקראי
האות מדרגת את סוג המחקר שמאחורי התשובה, לא את התשובה עצמה.
תוכן כללי שמבוסס על מחקרים ומקורות פומביים בלבד. הוא לא ייעוץ רפואי ולא אבחון אישי, ואינו מחליף שיחה עם הרופאה שלך. Peritale הוא מוצר לאיזון ולאיכות חיים, לא מכשיר רפואי, והוא לא בא לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע שום מחלה. בכל שאלה רפואית פני לרופאה או לאיש מקצוע מוסמך.
את לא מדמיינת. משהו בגוף שלך באמת השתנה.
המיפוי מראה לך שמה שאת מרגישה אמיתי ושווה התייחסות, כדי שתוכלי לדרוש את הטיפול שמגיע לך ולעקוב אחרי דפוס המעבר ההורמונלי שלך צעד אחר צעד.
התחילי מיפוי ←המיפוי הראשון שלך עלינו. בלי כרטיס אשראי. הכל מהטלפון.
שאלות קרובות
- איך אני יודעת אם זו הפרעת קשב (ADHD) או סתם ערפול של פרימנופאוזה?
- למה פתאום כל כך הרבה נשים מקבלות אבחנה של הפרעת קשב בגיל הארבעים?
- הפרימנופאוזה יכולה לגרום להחמרה של מחלה אוטואימונית?
- אני יכולה לקחת טיפול הורמונלי אם יש לי לופוס?
- טיפול הורמונלי עוזר או מזיק לדלקת מפרקים שגרונית סביב גיל המעבר?
- גיל המעבר מחמיר טרשת נפוצה?
- חזרה לנושא: הפרעת קשב, מחלות אוטואימוניות והיסטמין