במחקרים אקראיים ומבוקרים, התחלת טיפול הורמונלי לא נמצאה קשורה לעלייה משמעותית במשקל כשלעצמה.
סקירה שיטתית של קוקריין שכללה 22 ניסויים אקראיים לא מצאה הבדל מובהק בעלייה במשקל בין נשים שהשתמשו באסטרוגן, לבד או יחד עם פרוגסטוגן, לבין נשים שקיבלו פלצבו או לא קיבלו טיפול כלל. בניסוי PEPI הגדול, נשים שהוקצו לטיפול הורמונלי עלו במשקל קצת פחות במהלך שלוש שנות המעקב, לא יותר, בהשוואה לנשים שקיבלו פלצבו. עלייה במשקל שמופיעה בערך באותה תקופה שבה מתחילים טיפול הורמונלי מוסברת לרוב בגורם אחר: גיל המעבר עצמו קשור להאצה בעלייה במסת השומן, בלי קשר לשימוש בטיפול הורמונלי, ונשים רבות מתחילות טיפול הורמונלי בדיוק בשנים שבהן השינוי הטבעי הזה כבר קורה, כך שהתזמון של שני הדברים חופף. חלק מהנשים כן מרגישות נפיחות או תחושת מלאות בשבועות הראשונים לטיפול, בעיקר עם אסטרוגן דרך הפה או עם פרוגסטוגנים מסוימים, וזה בדרך כלל אגירת נוזלים ולא עלייה בשומן, ולרוב זה מתייצב תוך כמה מחזורים או משתפר עם שינוי מינון או תרכובת. אם השינוי בתיאבון או בנפיחות בולט, נמשך זמן, או מטריד, כדאי להעלות את זה בביקור הרפואי הבא, כי סוג הפרוגסטוגן והמינון יכולים לשנות את התמונה, ולא להניח מראש שזו תופעה בלתי נמנעת של הטיפול ההורמונלי עצמו.
הממוצעים בניסויים לא מראים עלייה משמעותית במשקל מטיפול הורמונלי, אבל יש רופאים ונשים שמעירים שזה עלול לזלזל בחוויה אישית אמיתית של נפיחות או שינוי בתיאבון, במיוחד עם פרוגסטוגנים ישנים שאין להם הפרופיל הנייטרלי לנוזלים של החדשים. העמדה שמתבססת על הניסויים עונה שצריך להפריד בין תסמינים שהאישה מדווחת עליהם לבין שינוי מדוד במשקל או בשומן, ושהחפיפה בזמן עם המעבר לגיל המעבר עצמו מבלבלת את התחושה.
מה נמצא במחקרים ועל איזה מקור כל ממצא נשען
סקירה שיטתית של קוקריין שכללה 22 ניסויים אקראיים ומבוקרים לא מצאה הבדל מובהק סטטיסטית בעלייה במשקל בין נשים אחרי גיל המעבר שהשתמשו באסטרוגן לבד או בטיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטוגן, לבין נשים שקיבלו פלצבו או לא קיבלו טיפול.
בניסוי PEPI (Postmenopausal Estrogen/Progestin Interventions), ניסוי אקראי ומבוקר פלצבו בן שלוש שנים שכלל 875 נשים אחרי גיל המעבר והשווה פלצבו, אסטרוגן לבד ושלושה משטרים של אסטרוגן ופרוגסטוגן, נשים שהוקצו לטיפול הורמונלי עלו במשקל קצת פחות במהלך הניסוי מנשים שהוקצו לפלצבו.
בעוקבה הארוכה SWAN, הקצב של עלייה במסת השומן הואץ דווקא סביב הווסת האחרונה, ללא קשר לשימוש בטיפול הורמונלי, מה שמצביע על כך שחלק גדול משינוי הרכב הגוף שנשים מבחינות בו בתקופה הזו נובע מהמעבר לגיל המעבר עצמו ולא מטיפול כלשהו שהן מתחילות.
איפה המחלוקת האמיתית
כל עמדה מוצגת עם המקורות שלה. עמדה שמופיעה כאן היא לא בהכרח העמדה המקובלת.
נפיחות ושינויי תיאבון אישיים הם אמיתיים, ואי אפשר לבטל אותם בגלל ממוצעים בניסויים
רופאים שרואים בקליניקה נשים שמדווחות על אגירת נוזלים ושינויי תיאבון, כולל מומחיות לגיל המעבר שכותבות לקהל הרחב, כמו Heather Hirsch ו-Mary Claire Haver
ממוצעים בניסויים אקראיים יכולים להסתיר שונות בין אישה לאישה, ופרוגסטוגנים ישנים, כמו מדרוקסיפרוגסטרון אצטט, חסרים את הפעילות נגד מינרלוקורטיקואידים שיש לפרוגסטוגנים חדשים יותר, כמו דרוספירנון. לכן סביר שחלק מהתכשירים גורמים ליותר נפיחות הקשורה לנוזלים מאחרים, גם כשהשינוי הממוצע במשקל בניסויים הוא אפס.
ההשוואות האקראיות הגדולות ביותר הן שצריכות לקבוע את הציפייה הכללית, וצריך להפריד בין תסמינים מדווחים לשינוי ממשי במשקל או בשומן
החוקרים של קוקריין והחוקרים של ניסוי PEPI
ההשוואות האקראיות הגדולות והארוכות ביותר, שמדדו ישירות את משקל הגוף, לא מצאו השפעה שלילית של טיפול הורמונלי לעומת פלצבו, והקבוצות שקיבלו טיפול הורמונלי עלו מעט פחות, לא יותר. הרושם שטיפול הורמונלי גורם לעלייה במשקל מתערבב עם העובדה שנשים רבות מתחילות אותו באותן שנים שבהן הרכב הגוף שלהן כבר משתנה מסיבות שאין להן קשר לטיפול.
מה יכריע: ניסוי אקראי שמשווה ישירות בין תכשירי פרוגסטוגן, ובודק דווקא תיאבון ותסמינים הקשורים לנוזלים אצל נשים שמתחילות טיפול הורמונלי בגיל המעבר, עם סולמות תסמינים מאומתים ומדידה אובייקטיבית של הרכב הגוף, כמו ביואימפדנס או DXA, ולא רק משקל שהנשים מדווחות. ניסוי השוואתי כזה עוד לא נעשה באוכלוסייה של טיפול הורמונלי בגיל המעבר; הראיות המנגנוניות החזקות ביותר להבדלים בין פרוגסטוגנים מגיעות ממחקרים על גלולות למניעת הריון אצל נשים צעירות יותר בגיל הפוריות.
מה באמת מסתתר כאן
- השינוי שאני מרגישה במשקל או בתיאבון מופיע בפועל על המשקל, או שזו בעיקר תחושת נפיחות שמגיעה והולכת?
- השינוי התחיל בדיוק כשהתחלתי טיפול הורמונלי, או שהוא נבנה כבר זמן מה כחלק ממעבר גיל המעבר הרחב יותר?
- אני לוקחת אסטרוגן דרך הפה או פרוגסטוגן שיותר קשור לאגירת נוזלים, ויש תרכובת אחרת שכדאי לנסות?
שאלות לרופאה
- הפרוגסטוגן שאני מקבלת קשור יותר לנפיחות או לאגירת נוזלים, ויש תרכובת או מסלול מתן אחר שכדאי לנסות?
- יכול להיות שהמינון או מסלול המתן, דרך הפה מול דרך העור, תורמים למה שאני מרגישה?
- איך אפשר להבדיל בין אגירת נוזלים שעשויה להתייצב מעצמה לבין שינוי שכדאי לבדוק בנפרד?
- כדאי לעקוב אחרי המשקל או הרכב הגוף שלי בחודשים הקרובים כדי לראות אם זו מגמה אמיתית או רק הסתגלות של השבועות הראשונים?
שאלות שעוד אין עליהן תשובה
האם פרוגסטוגנים שונים שמשמשים בטיפול הורמונלי בגיל המעבר, למשל מדרוקסיפרוגסטרון אצטט לעומת פרוגסטרון מיקרוני לעומת דרוספירנון, שונים זה מזה בתדירות של נפיחות או אגירת נוזלים דווקא אצל נשים בפרימנופאוזה ואחרי גיל המעבר, ולא רק אצל צעירות שמשתמשות בגלולה?
נחקר חלקיתמה ידוע: הראיות האקראיות לכך שהפעילות של דרוספירנון נגד מינרלוקורטיקואידים מפחיתה את כמות המים בגוף מגיעות מנשים בגיל הפוריות שהשתמשו בו כגלולה לתסמונת קדם-וסתית, ולא ממשתמשות בטיפול הורמונלי אחרי גיל המעבר. השוואות ישירות של תסמינים בין פרוגסטוגנים באוכלוסייה של טיפול הורמונלי בגיל המעבר עוד לא נעשו.
מה היה בודק את זה: ניסוי אקראי שמשווה בין תכשירי פרוגסטוגן אצל נשים שמתחילות טיפול הורמונלי בגיל המעבר, ומודד כתוצאים סולמות מאומתים של נפיחות ותיאבון, וגם מדידה אובייקטיבית של נוזלים, כמו ביואימפדנס.
למה חלק מהנשים מדווחות על עלייה אמיתית ומתמשכת בתיאבון אחרי שהתחילו טיפול הורמונלי, אם בממוצע התוצאות בניסויים לגבי משקל הן אפס?
עדיין לא נחקר ישירותהעדר מחקר לא הופך את זה לממצא. זה לא מוכיח שזה לא עובד, וגם לא שזה עובד. זה אומר שעדיין לא בדקו.
מה ידוע: הניסויים מודדים שינוי ממוצע במשקל בין קבוצות, ולא מסלולי תיאבון של כל אישה, ולכן השפעה אמיתית בתת-קבוצה, למשל נשים רגישות יותר לפרוגסטוגן מסוים או לדרך מתן מסוימת, לא בהכרח תופיע בתוצאה הממוצעת.
מה היה בודק את זה: ניסוי או מחקר עוקבה שמתעד את השונות בין אישה לאישה בתיאבון ובהורמונים שקשורים לרעב, כמו גרלין ולפטין, לפני ואחרי התחלה של תכשירי טיפול הורמונלי שונים, ולא רק משקל גוף ממוצע של קבוצה.
האם החפיפה בזמן בין התקופה שבה נשים רבות מתחילות טיפול הורמונלי לבין התקופה שבה העלייה הטבעית בשומן במעבר לגיל המעבר מואצת מסבירה את רוב הרושם שהטיפול ההורמונלי גרם לעלייה במשקל, או שיש תרומה סיבתית אמיתית אבל קטנה של הטיפול עצמו, שהניסויים הקיימים חלשים מכדי לזהות?
נחקר ויצא שלילימה ידוע: ההשוואות האקראיות הגדולות ביותר שמדדו ישירות את משקל הגוף, כולל סקירת קוקריין של 22 ניסויים וניסוי PEPI, לא מצאו השפעה שלילית של טיפול הורמונלי על המשקל לעומת פלצבו, ואף נטו מעט לטובת הקבוצות שקיבלו טיפול הורמונלי. זו תשובה די ישירה, אבל הניסויים האלה לא תוכננו ולא נבנו בעוצמה סטטיסטית שמספיקה כדי לזהות אפקט קטן שמתרחש רק בתיאבון או בתסמינים של נוזלים.
מה היה בודק את זה: ניסוי שנבנה סטטיסטית דווקא לתיאבון ולאגירת נוזלים, ולא למשקל הגוף הכולל, אצל נשים שרק מתחילות טיפול הורמונלי בגיל המעבר.
מקורות
- 1.Norman RJ, Flight IH, Rees MC. Oestrogen and progestogen hormone replacement therapy for peri-menopausal and post-menopausal women: weight and body fat distribution. Cochrane Database Syst Rev. 2000לא דורג
- 2.The Writing Group for the PEPI Trial. Effects of estrogen or estrogen/progestin regimens on heart disease risk factors in postmenopausal women. The Postmenopausal Estrogen/Progestin Interventions (PEPI) Trial. JAMA 1995לא דורג
- 3.Stefanick ML. Estrogen, progestogens and cardiovascular risk. J Reprod Med 1999לא דורג
- 4.Changes in body composition and weight during the menopause transition.Greendale GA, Sternfeld B, Huang M, et al. Changes in body composition and weight during the menopause transition. JCI Insight 2019 · מחקר תצפיתי
- 5.Stevenson JC. A new hormone replacement therapy containing a progestogen with anti-mineralocorticoid activity. J Br Menopause Soc 2006לא דורג
- 6.Fruzzetti F, Lazzarini V, Ricci C, et al. Effect of an oral contraceptive containing 30 microg ethinylestradiol plus 3 mg drospirenone on body composition of young women affected by premenstrual syndrome with symptoms of water retention. Contraception 2007לא דורג
- 7.The 2022 hormone therapy position statement of The North American Menopause Society.The 2022 Hormone Therapy Position Statement of The North American Menopause Society. Menopause 2022 · סקירה שיטתית או הנחיה
האות מדרגת את סוג המחקר שמאחורי התשובה, לא את התשובה עצמה.
תוכן כללי שמבוסס על מחקרים ומקורות פומביים בלבד. הוא לא ייעוץ רפואי ולא אבחון אישי, ואינו מחליף שיחה עם הרופאה שלך. Peritale הוא מוצר לאיזון ולאיכות חיים, לא מכשיר רפואי, והוא לא בא לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע שום מחלה. בכל שאלה רפואית פני לרופאה או לאיש מקצוע מוסמך.
את לא מדמיינת. משהו בגוף שלך באמת השתנה.
המיפוי מראה לך שמה שאת מרגישה אמיתי ושווה התייחסות, כדי שתוכלי לדרוש את הטיפול שמגיע לך ולעקוב אחרי דפוס המעבר ההורמונלי שלך צעד אחר צעד.
התחילי מיפוי ←המיפוי הראשון שלך עלינו. בלי כרטיס אשראי. הכל מהטלפון.
שאלות קרובות
- למה הפרקים שלי פתאום כואבים בפרימנופאוזה?
- מה זו כתף קפואה, ולמה נראה שהיא פוגעת בכל כך הרבה נשים בגיל שלי?
- גיל המעבר באמת הורס לי את העור, ונכון שאני מאבדת 30% מהקולגן שלי בחמש השנים הראשונות?
- למה השיער שלי נעשה דליל, זה באמת נגרם מגיל המעבר?
- למה העיניים שלי פתאום כל כך יבשות, ויכול להיות שהטיפול ההורמונלי שלי דווקא מחמיר את זה?
- גיל המעבר באמת פוגע בשמיעה שלי, וטיפול הורמונלי עוזר או מזיק לה?
- חזרה לנושא: סימנים בכל הגוף