התוצאות שוחררו לתקשורת בכנס עיתונאים לפני שרוב הרופאות או משתתפות הניסוי הספיקו לקרוא את המאמר עצמו, והשימוש בטיפול הורמונלי קרס כמעט מיד אחר כך: המרשמים ירדו ב-66 אחוז עבור מוצר משולב מרכזי אחד וב-33 אחוז עבור מוצר של אסטרוגן בלבד תוך שנה, ונתוני סקר ארציים מראים ששימוש בהורמונים דרך הפה בקרב נשים בנות 40 ומעלה צנח מיותר מ-22 אחוז ב-1999-2000 לפחות מ-5 אחוז עד 2009-2010, ירידה מתמשכת ולא זמנית.
מחקר מודלים אחד שמצוטט הרבה העריך עשרות אלפי מקרי מוות עודפים בקרב נשים בגילי 50 עד 59 שעברו כריתת רחם ונמנעו מטיפול באסטרוגן במהלך העשור שאחרי 2002, קבוצה שהנתונים של הניסוי עצמו הראו לגביה תועלת בתמותה; ההנחות מאחורי האומדן הזה שנויות במחלוקת, אבל הוא עבר ביקורת עמיתים ומצוטט הרבה.
כמעט אין מחלוקת על כך שההודעה עצמה, והקריסה בשימוש בהורמונים שבאה בעקבותיה, קרו בערך כפי שמתואר; המחלוקת האמיתית היא כמה מהקריסה הייתה תגובה הולמת לממצאי ניסוי אמיתיים לעומת תיקון יתר יקר, ועד כמה אמין אומדן המודל של עודף התמותה.
מה נמצא במחקרים ועל איזה מקור כל ממצא נשען
תוצאות ה-WHI שוחררו לתקשורת בכנס עיתונאים ביולי 2002, לפני מועד הפרסום בכתב העת, לפני שרוב הרופאות שרושמות את הטיפול או משתתפות הניסוי הספיקו לקרוא את המאמר.
מרשמי הטיפול ההורמונלי בארה"ב ירדו ב-66 אחוז עבור מוצר משולב מרכזי אחד וב-33 אחוז עבור מוצר של אסטרוגן בלבד תוך שנה מההודעה ב-2002, כשההערכה ל-2003 היא 57 מיליון מרשמים, לאחר עלייה מ-58 מיליון (1995) ל-90 מיליון בשנה (1999-2002).
נתוני סקר ארציים מראים ששימוש בהורמונים דרך הפה אחרי גיל המעבר בקרב נשים אמריקאיות בנות 40 ומעלה ירד מ-22.4 אחוז ב-1999-2000 ל-4.7 אחוז ב-2009-2010, ירידה מתמשכת ולא נקודתית וזמנית.
איפה המחלוקת האמיתית
כל עמדה מוצגת עם המקורות שלה. עמדה שמופיעה כאן היא לא בהכרח העמדה המקובלת.
הקריסה הייתה תיקון יתר יקר שאפשר היה ברובו למנוע
ד"ר רוברט לנגר (חוקרת ראשית של מרכז קליני ב-WHI), ד"ר מרי קלייר הייבר, ורופאות נוספות
לנגר, שעזר להריץ את הניסוי, מתאר את הדוח הראשוני המדאיג ואת הקריסה העולמית בשימוש בהורמונים שהונעה מפחד מסרטן השד, וטוען שהעובדות שרוב הנשים והרופאות משתמשות בהן כדי להחליט על טיפול הורמונלי שגויות או מיושמות לא נכון לעיתים קרובות; הייבר בנפרד מתארת איך ההכשרה שלה ברזידנטורה בטיפול בגיל המעבר פשוט נעצרה לכעשרים שנה אחרי ההודעה.
אומדן המודל של עודף התמותה הוא מספר אמיתי אך שנוי במחלוקת, לא עובדה סגורה
קריאה זהירה של ספרות מודלי התמותה
אומדן עודף התמותה עבר ביקורת עמיתים ומצוטט הרבה, אבל זהו מחקר מודלים שבנוי על הנחות ספציפיות לגבי אילו נשים היו נהנות ועד כמה עקבי הן היו משתמשות בטיפול, וההנחות האלה שנויות במחלוקת גם בקרב חוקרות שאוהדות את הטיעון הבסיסי.
מה יכריע: זה ברובו עניין של היסטוריה מתועדת לגבי ההודעה ועובדות קריסת המרשם; גודל עודף התמותה באופן ספציפי היה משתפר עם מידול תמותה נוסף שמשתמש בהנחות מעודכנות ובנתוני מעקב ארוכים יותר.
מה באמת מסתתר כאן
- איך פרופיל הסיכון האישי שלי משתווה לקבוצה שאומדן עודף התמותה מתאר?
- אם אני נמנעת מהורמונים בגלל פחד מהתקופה ההיא, הפחד הזה מבוסס על נתונים שחלים על המצב שלי?
שאלות לרופאה
- לאור איך שהכשרת הטיפול בגיל המעבר השתנתה אחרי 2002, עד כמה עדכנית ההנחיה שאני מקבלת?
- מה הסיכונים של לא לקחת טיפול הורמונלי במצב הספציפי שלי, לא רק הסיכונים של לקחת אותו?
- איך היית מסכמת מה השתנה בראיות מאז 2002?
שאלות שעוד אין עליהן תשובה
עד כמה אמין האומדן של עשרות אלפי מקרי מוות עודפים מהימנעות מאסטרוגן, בהינתן שהוא נשען על הנחות מודל ספציפיות ולא על תוצאות שנצפו ישירות?
נחקר חלקיתמה ידוע: האומדן עבר ביקורת עמיתים ומצוטט הרבה, אבל זהו מחקר מודלים שבנוי על הנחות לגבי אילו נשים היו נהנות ועד כמה עקבי הן היו משתמשות בטיפול, וההנחות האלה שנויות במחלוקת גם בקרב חוקרות שאוהדות את הטיעון הבסיסי.
מה היה בודק את זה: מידול תמותה מעודכן שמשתמש בנתונים עדכניים יותר ובמגוון רחב יותר של סטים של הנחות, או, במידת האפשר, השוואה ישירה מול מגמות תמותה שנצפו בפועל באוכלוסייה שנפגעה.
האם קריסה פתאומית ורחבת היקף דומה בשימוש הייתה קורית שוב היום אילו הכריזו על ממצא מדאיג בדומה באותה דרך?
עדיין לא נחקר ישירותהעדר מחקר לא הופך את זה לממצא. זה לא מוכיח שזה לא עובד, וגם לא שזה עובד. זה אומר שעדיין לא בדקו.
מה ידוע: לא קרה אירוע דומה מאז 2002 כדי לבדוק אם התנהגות המרשם והתגובה הציבורית היו עוקבות אחרי אותה תבנית תחת סביבת התקשורת וההשכלה בגיל המעבר של היום.
מה היה בודק את זה: זו לא שאלה שמחקר יכול לענות עליה כרגע ישירות; זה היה דורש לצפות איך התחום מגיב לאות בטיחות מרכזי עתידי, אם יקרה כזה.
מקורות
- 1.The evidence base for HRT: what can we believe?Langer RD, Climacteric 2017 · סקירה, דעה או מנגנון
- 2.National use of postmenopausal hormone therapy: annual trends and response to recent evidence.Hersh AL, Stefanick ML, Stafford RS, JAMA 2004 · מחקר השוואתי או קטן
- 3.A sustained decline in postmenopausal hormone use: results from the National Health and Nutrition Examination Survey, 1999-2010.Sprague BL, Trentham-Dietz A, Cronin KA, Obstet Gynecol 2012 · מחקר השוואתי או קטן
- 4.The mortality toll of estrogen avoidance: an analysis of excess deaths among hysterectomized women aged 50 to 59 years.Sarrel PM et al., Am J Public Health 2013 · ניסוי אקראי
האות מדרגת את סוג המחקר שמאחורי התשובה, לא את התשובה עצמה.
תוכן כללי שמבוסס על מחקרים ומקורות פומביים בלבד. הוא לא ייעוץ רפואי ולא אבחון אישי, ואינו מחליף שיחה עם הרופאה שלך. Peritale הוא מוצר לאיזון ולאיכות חיים, לא מכשיר רפואי, והוא לא בא לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע שום מחלה. בכל שאלה רפואית פני לרופאה או לאיש מקצוע מוסמך.
את לא מדמיינת. משהו בגוף שלך באמת השתנה.
המיפוי מראה לך שמה שאת מרגישה אמיתי ושווה התייחסות, כדי שתוכלי לדרוש את הטיפול שמגיע לך ולעקוב אחרי דפוס המעבר ההורמונלי שלך צעד אחר צעד.
התחילי מיפוי ←המיפוי הראשון שלך עלינו. בלי כרטיס אשראי. הכל מהטלפון.
שאלות קרובות
- טיפול הורמונלי גורם לסרטן השד?
- מה זה בעצם אומר שהטיפול ההורמונלי מעלה את הסיכון לסרטן השד ב-26 אחוז?
- ניסוי WHI על הטיפול ההורמונלי הופסק כי נשים מתו מסרטן השד?
- אסטרוגן בלבד בטוח יותר לסיכון לסרטן השד מטיפול משולב אסטרוגן-פרוגסטין?
- פרוגסטרון ביו-זהה או מיקרוני בטוח יותר לסיכון לסרטן השד מפרוגסטינים סינתטיים ישנים יותר?
- ניצולות סרטן השד יכולות לקחת טיפול הורמונלי לתסמיני גיל המעבר שלהן?
- חזרה לנושא: טיפול הורמונלי וסרטן השד